יחס הירושלמי לייבום

זכיתי לכתוב מאמר על הירושלמי במסכת יבמות שם אני מראה את ההסתכלות הכללית של הירושלמי על נושא הייבום. מאמר זה מראה כיצד התלמודים בכלל מתמודדים עם הבעיות שנושא הייבום יכול לגרום – הקמת משפחה לא יציבה. התלמוד הירושלמי נחרץ הרבה יותר לא לאפשר הקמת משפחה שכזאת.

הדוגמה שאני מעלה כאן היא מציאות שהאישה אינה רוצה להקים משפחה עם היבם (כמובן מדובר במציאות שבה בעבר ייבום היה קודם לחליצה).

כדי להביא את היבם למצב שיחלוץ מתירה הברייתא המופיע בשני התלמודים (בבלי יבמות קו, א וירושלמי יבמות יב, ו) להטעות את היבם. איזו הטעיה מותרת בכך ישנה מחלוקת בין ריש לקיש ורבי יוחנן. אם יבמה תאמר ליבם שלא מתאים לה להקים את התא הזוגי דרך ייבום. נא חלוץ לי ואז אקים איתך משפחה דרך נישואין. לאחר ביצוע החליצה אומרת האישה ליבם שהיא אינה מעוניינת להקים איתו תא משפחתי, לדעת ריש לקיש החליצה תופשת והיא מותרת לעולם. רבי יוחנן אינו מסכים עם ריש לקיש שכן לדבר כזה לא הייתה כל הסכמה מצד היבם. מה כן אפשר לעשות. אפשר להציע כסף ליבם תמורת החליצה, ואחרי החליצה לא לתת לו את הכסף המובטח. הטעיה כזאת מותרת לדעת רבי יוחנן. התלמוד הבבלי פוסק כמו רבי יוחנן, כך שאם היבם אינו מסכים לקבל כסף אין מה לעשות, אולם התלמוד הירושלמי פוסק כמו ריש לקיש.

חזקו ואמצו
אברהם בלס

מקורות:
תלמוד ירושלמי יבמות יב, ו
"תני חליצה מוטעת כשירה אי זו היא חליצה מוטעת אמר רבי שמעון בן לקיש כל שאומרי' לו חלוץ והיא ניתרת לך לאחר זמן אמר רבי יוחנן אמש הייתי יושב ושונה הוא מתכוין והיא אינ' מתכוונת היא מתכוונת והוא אינו מתכוין לעולם חליצתה פסולה עד שיהו שניהן מתכוונין אי זו חליצה מוטעת על דעתי' דר' יוחנן כל שאומרי' לו חלוץ והיא נותנת לך מאה מנה אמר רבי מנא אם אמר על מנת נותנת אתא עובדא קומי רבי הונא ועבד כרבי שמעון בן לקיש כד שמע רבי יוחנן פלג חזר וכפה וחלץ לה זמן תיניינות אתא עובדא קומי רבי חייה בר ווא ואמר לה בני האשה הזאת אינ' רוצה להינשא לו דרך ייבום אלא חלוץ לה עקור זיקתך ממנה והיא נישאת לך דרך נישואין מן דחלץ לה אמ' ליה אין אתי משה ושמואל לא שריי לה וקרא עלוי חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו".